בדירה משפחתית בישראל החלל המרכזי צריך לעשות הרבה: המטבח, פינת האוכל והסלון מתחברים לא פעם לאזור אחד. בשעות אחר הצהריים אחד ההורים מכין אוכל, הילדים עסוקים ליד השולחן או על השטיח ובהמשך כל המשפחה מתכנסת בסלון. כשהחלל הזה מואר באמצעות גוף תקרה אחד, האור נשאר אחיד- גם כשהפעילות בבית משתנה. לכן, כשאני מתכננת תאורה לבית משפחתי, אני מתחילה בשאלה מה המשפחה עושה בחלל ובאיזה סדר, ורק אחר כך מגיעה לבחירת הגופים.

השלב הראשון שלי הוא להבין איך החלל מאורגן: איפה הספה, איפה אוכלים, מהו משטח העבודה במטבח ואיפה הילדים נוטים לשחק. אני בודקת גם את המעברים בין האזורים- מהמטבח לפינת האוכל, מהכניסה לסלון, ומהשולחן אל אזור הישיבה. המיקום של התאורה צריך להתחבר לסידור הזה. גוף תלוי מעל שולחן האוכל, למשל, יכול להגדיר את פינת האוכל בתוך החלל הפתוח. מנורת קריאה ליד הספה נותנת אור במקום שבו יושבים וגוף תקרה מספק את האור הכללי. לכל אחד מהם תפקיד אחר, גם כשהם נמצאים באותו חלל.
בדירה קומפקטית, הבחירות מורגשות יותר: גוף גדול מדי עשוי להשתלט על החלל, והרבה גופים קטנים עלולים ליצור עומס בעיניים. לכן אני מעדיפה לבחור כמה מקורות אור במיקומים מדויקים ולחבר ביניהם, כך שהחלל יישאר מרווח ונעים.

אין מספר קבוע שמתאים לכל בית. כשאני מתכננת אני חושבת על שלוש שכבות אפשריות ובוחרת מהן לפי הפעילויות והמבנה של החלל:
בחלל המרכזי בבית למשפחה, לעיתים מספיקים גוף תקרה, תאורה מעל שולחן האוכל ומנורת רצפה,שולחן או גופים צמודי קיר ליד הספה. במטבח אפשר להוסיף תאורה ייעודית למשטח העבודה, בהתאם לתכנון הארונות ולמיקומי החשמל. החלוקה למפסקים חשובה לא פחות מבחירת הגופים. אם אפשר להפעיל כל שכבת אור בנפרד, אפשר להתאים את התאורה למצב בבית: אור כללי בזמן פעילות, תאורה ממוקדת בזמן בישול, או אור רך יותר בערב. בשיפוץ או בדירה חדשה כדאי לחשוב על החלוקה הזאת יחד עם תוכנית החשמל והעמדת הרהיטים. בבית שכבר גרים בו, מנורת רצפה או מנורת שולחן יכולה להוסיף שכבת אור בלי שינוי בתשתית.

כאן נכנסת העבודה שלי כמעצבת בתים למשפחות. אני לא מסתכלת רק על השאלה איפה יפה למקם מנורה, אלא על האופן שבו בני הבית משתמשים בחדר לאורך היום. אם מכינים שיעורים ליד שולחן האוכל, חשוב להבין איזה אור מגיע לשולחן ואיך הוא משתלב עם שאר החלל.
אם קוראים על הספה, כדאי למקם את האור ביחס למקום הישיבה ולכיוון הקריאה.
ואם הילדים משחקים באזור שנשאר חלק מהסלון, התאורה צריכה להשתלב בחלל המשותף ולא להפוך את האזור למוקד נפרד ובולט מדי. אני בודקת גם את מה שרואים ממקום למקום: האם גוף התאורה מעל השולחן מפריע לקשר בין המטבח לסלון? האם האור מכוון לעיניים כשמתיישבים על הספה? האם כמה גופים שנראים יחד יוצרים תמונה מחוברת? אלה החלטות קטנות שמשפיעות על התחושה בחדר כולו.

כשנכנסים הביתה בערב, טמפרטורת האור משפיעה מאוד על התחושה בחלל והיא אחד הדברים החשובים ביותר בעיניי ליצירת בית חמים ונעים.
אור לבן וקר יכול לגרום לבית להרגיש קר ומנוכר ואור חם מרכך את המראה ויוצר תחושה נעימה ומזמינה. זה הבדל שרואים במיוחד בסלון ובפינת האוכל- המקומות שבהם המשפחה נפגשת בסוף היום.
על אריזת הנורה מופיע מספר עם האות K. המספר מתאר את גוון האור: סביב 2700K האור נראה צהבהב וחמים יותר, סביב 3000K הוא עדיין חם אך מעט בהיר ונקי יותר, וסביב 4000K הוא לבן וקר יותר. בחלל המרכזי בבית, אני אוהבת להתחיל בבחירה של 3000K. הוא נותן תחושה חמימה ונעימה, ומתאים בעיניי לבית שחיים בו - גם בשעת ארוחת ערב וגם כשההורים מתיישבים בסלון אחרי שהילדים נרדמו. בחלל פתוח כדאי לבדוק איך כל מקורות האור נראים יחד, כדי שהמטבח, פינת האוכל והסלון ירגישו מחוברים. לפני שקונים נורות, כדאי לבדוק את הגוון בבית עצמו, לצד צבע הקירות, הריצוף והרהיטים. אותו אור עשוי להיראות אחרת בכל חלל, והתחושה בבית היא המבחן החשוב.

תכנון נקודות תאורה רק לפי מרכז התקרה והמרחק ביניהן עשוי להאיר את הרצפה באופן אחיד, אבל להשאיר אזורי שימוש מרכזיים בלי אור מתאים. לכן אני מתחילה מהרהיטים ומהפעולות ורק אחר כך ממקמת את הגופים. גם בחירה של כל הגופים בנפרד עלולה להקשות על החיבור בין המטבח, פינת האוכל והסלון. כדאי לבדוק מראש איך הם נראים יחד מבחינת גודל, חומר, צבע וטמפרטורת האור. כך התאורה תוסיף אופי לחלל ותתמוך בשימושים השונים, במקום להתחרות ברהיטים ובחיים שמתרחשים סביבם. תכנון תאורה טוב לבית משפחתי אינו דורש גוף בכל פינה או מערכות מורכבות. הוא דורש התבוננות מדויקת: איפה יושבים, איפה עובדים, מה הילדים עושים בחלל ואיך המשפחה רוצה להרגיש בו בערב. כשהתכנון מתחיל מהחיים בבית, גם גופי התאורה נעשים בחירה מדויקת יותר.
אם את מתכננת שינוי בחלל המרכזי ורוצה להבין איך התאורה יכולה להשתלב בו, כתבי לי ונחשוב יחד מה כדאי לבדוק.