לא מוזיאון אלא בית: איך להפוך דירת קבלן סטנדרטית למקום שאפשר לחיות בו (באמת)

מכירים את הרגע הזה? הקבלן מסר את המפתח. הריצוף מבריק, הקירות צבועים בלבן בוהק, ויש ריח של חדש באוויר. אתם עומדים באמצע הסלון הריק, מתרגשים, אבל בו זמנית מרגישים משהו אחר... הכל נראה סטנדרטי. 

הסלון נראה כמו הסלון של השכנים מלמעלה, המטבח הוא אותו מטבח והחלל מרגיש קצת "סתמי". האינסטינקט הראשוני של רוב הזוגות הוא לרוץ לחנויות עיצוב כדי "להכניס נשמה": לקנות כריות, לבחור תמונות, לחפש שטיח. 

אבל האמת היא? הטעות הגדולה ביותר בעיצוב דירות קבלן מתרחשת הרבה לפני שלב הכריות. היא מתרחשת בשלב העמדת הריהוט. 

למה העמדת הריהוט היא הדבר הכי חשוב בבית? 

תחשבו על זה רגע. אתם יכולים לקנות את הספה הכי יקרה והכי יפה בחנות. אבל אם תעמידו אותה במקום הלא נכון - היא תחסום את המעבר למרפסת, תגרום לסלון להרגיש קטן וחנוק, ותהפוך למכשול שנתקעים בו כל יום מחדש. 

בפרויקטים שלי, אני רואה שוב ושוב איך שינוי קטן במיקום הרהיטים משנה את כל האנרגיה של הבית. הנה שתי דוגמאות מהשטח:

1. תסמונת ה"שזלונג החוסם" בפרויקט למשפחה ברמת גן

 הייתה להם ספת שזלונג גדולה ש"סתמה" את הסלון. הם היו בטוחים שהם חייבים שזלונג כדי שיהיה נוח. 

במקום זה, עשינו שינוי בהעמדה: ויתרנו על השזלונג לטובת ספה רחבה ומפנקת, והוספנו ארון אחסון עם ספסל ישיבה מובנה.

התוצאה? פתאום נפתח המעבר. פתאום הבית, שהרגיש צפוף, קיבל אוויר. הילדים יכלו לרוץ בחופשיות, והסלון הפך למרווח ומזמין.

2. תשאירו לילדים "רחבת ריקודים"  :)

הרבה מעצבים יגידו לכם ש"אסור להצמיד ספה לקיר" ושצריך "להניח ריהוט במרכז החלל" כדי שזה ייראה מעוצב. אבל בינינו? מעצבים כאלה כנראה לא ראו שני ילדים מנסים לבנות עיר מלגו או לעשות תחרות ריקודים בסלון צפוף :) בבית משפחתי, הרצפה היא שטח נדל"ן קריטי. בפרויקט שאתם רואים בתמונה (הסלון עם הספה הכחולה) המטרה הייתה לייצר זרימה. במקום לחסום את המרחב עם כורסאות באמצע הדרך או שולחן קפה ענק ומקובע, בחרנו להצמיד את הספה והמזנון לקירות ולהשאיר את המרכז פתוח ומאוורר.

למה זה עובד למשפחות?

1. מרחב משחק: הילדים יכולים להשתטח על השטיח, לפזר משחקים ולהיות לידנו, בלי להרגיש שהם "מפריעים" במעבר

.2. גמישות: בחרנו שולחנות סלון קלים (שולחנות "טיפה" או עגולים) שאפשר להזיז בשנייה הצידה כשהילדים מחליטים להפוך את הסלון לזירת הופעות 

.3. אוויר: כשמרכז החדר פנוי, הבית מרגיש גדול יותר, גם אם הוא בדיוק באותו גודל כמו של השכנים. אז אל תפחדו מהקירות. השתמשו בהם כדי לפנות מקום לחיים עצמם במרכז.

אז איך עושים את זה נכון? (לפני שקונים!) 

הבעיה הגדולה היא שבחנות הרהיטים הכל נראה קטן. האולם ענק, התקרה גבוהה,והספה המהממת הזו נראית כאילו היא תיכנס בקלות לסלון שלכם.

אבל אז היא מגיעה הביתה... ופתאום היא "חונקת" את המעבר למרפסת, או משאירה שביל צר מדי למעבר למטבח. כדי שהבית שלכם ירגיש מרווח ונושם (ולא כמו מחסן רהיטים), הנה 3 השלבים שאני עוברת עם הלקוחות שלי לפני שאנחנו קונות אפילו כרית אחת:

1. מבינות את "נתיבי התנועה" בבית - קחו את השרטוט של הדירה (או ציירו ריבוע פשוט על דף). סמנו בחיצים: מאיפה נכנסים? איך הולכים למטבח? איפה יוצאים למרפסת? כלל ברזל: אסור ששום רהיט יעמוד בתוך החיצים האלו. אם צריך "לעקוף" כורסה כדי להגיע למרפסת -היא לא צריכה להיות שם.

2. בודקים פרופורציות (מבחן הקרטונים) לפני שאתם מזמינים שולחן או ספה, קחו ארגזים ריקים או מסקנטייפ, וסמנו את הגודל שלהם על הרצפה בסלון הריק. פתאום תגלו ששולחן של 120 ס"מ מרגיש ענק, או שהספה חייבת להיות עמוקה יותר. העין שלנו משקרת בחנויות -המטר בבית אומר את האמת.

3. מגדירים את ה"למה" לפני ה"מה" האם אתם משפחה שרובצת יחד מול הטלוויזיה? (אז צריך ספה עמוקה ומפנקת). האם אתם מארחים המון סביב שולחן נמוך? (אז צריך שולחנות קלים שאפשר להזיז). העמדת הריהוט חייבת לשרת את החיים שלכם, לא את הקטלוג.

לא חייבים לשבור קירות כדי להרוויח מקום

אם קיבלתם מפתח ואתם מרגישים אבודים מול החלל הריק, אתם לא צריכים שיפוץ. אתם צריכים תשתית ותוכנית. 

במסלול "בוסט לבית"אנחנו מתחילות בדיוק בזה: תכנון העמדת הריהוט. אנחנו בודקות את השרטוט, מבינות איפה תעמוד הספה כדי שישאר מרחב למשחק ואיך מייצרים זרימה טבעית בבית. רק אחרי שיש לנו את הבסיס החזק הזה אנחנו יוצאות לבחור את הצבעים והפריטים שיהפכו את הבית למושלם.

רוצים להיכנס לבית שמרגיש נכון מהרגע הראשון? 

בואו נבנה לו את התשתית המתאימה כל הפרטים כאן